סרטים, הידועים גם בשם סרטים, הם סוג של סיפור חזותי ששבה את הקהל במשך יותר ממאה שנה. בצורתו הפשוטה ביותר, סרט הוא סדרה של תמונות נעות המוקרנות על מסך כדי ליצור אשליה של תנועה. עם זאת, ההשפעה של סרטים חורגת הרבה מעבר להיבטים הטכניים שלהם. יש להם את הכוח לעורר רגשות, להעביר אותנו לעולמות שונים, ואפילו לאתגר את נקודות המבט שלנו. במאמר זה נבחן מקרוב את התפתחות הסרטים, מראשיתם הצנועה ועד למקומם הבולט בתעשיית הבידור המודרנית.
ימיו הראשונים של הקולנוע
ההקרנה הפומבית הראשונה של סרט החלה בשנת 1895, כאשר האחים לומייר, לואי ואוגוסט, הציגו לראשונה את סרטם הקצר, "L'Arrivée d'un train en gare de La Ciotat" (הגעת רכבת לתחנת לה סיוטה), בפריז, צרפת. הסרט בן 50 השניות, שהראה רכבת מגיעה לתחנה, אולי נראה פשטני עכשיו, אבל זה היה רגע פורץ דרך בתולדות הקולנוע. המצאתם של האחים לומייר את הסינמטוגרף, מצלמת קולנוע ומקרן ניידים, חוללה מהפכה באופן שבו אנשים צורכים מדיה חזותית.
בימיו הראשונים של הקולנוע, הסרטים היו לעתים קרובות קצרים, אילמים וללא אפקטים קוליים. הם הוצגו בתיאטראות מאולתרים או אפילו על קירות בניינים בכיכרות ציבוריות. אחד החלוצים הראשונים בתעשיית הקולנוע היה ז'ורז' מלייס, אמן אשליות וקולנוען צרפתי, הידוע בעיקר בזכות סרטו "מסע לירח" משנת 1902. סרט ארוך זה, שאורכו 14 דקות, עם השימוש הדמיוני שלו באפקטים מיוחדים, סימן נקודת מפנה בהיסטוריה של הקולנוע. הוא הראה שסרטים יכולים להעביר את הקהל לעולמות פנטסטיים ולספר סיפורים מעבר למה שניתן לצלם בסביבה בחיים האמיתיים.
המבוא של צליל וצבע
בשנות העשרים, סרטים עברו התקדמות גדולה עם כניסתו של סאונד. ה"טוקי" הראשון, סרט עם צליל מסונכרן, היה הסרט "זמר הג'אז" משנת 1927. זה סימן את תחילת הסוף של הסרטים האילמים והאולפנים החלו להשקיע בציוד סאונד ובשחקנים עם קולות טובים. המעבר מסרטים אילמים ל"טוקים" הביא גם לגל חדש של כוכבי קולנוע, כמו צ'רלי צ'פלין, גרטה גרבו ורודולף ולנטינו, שנאלצו להסתמך לא רק על כישורי המשחק הפיזיים שלהם אלא גם על יכולותיהם הווקאליות.
צבע, או טכניקולור כפי שהיה ידוע בתחילה, היה התפתחות משמעותית נוספת בתעשיית הקולנוע. בשנות ה-30 הסרטים היו בעיקר בשחור-לבן, אך ב-1937 דיסני שחררו את סרט האנימציה הראשון באורך מלא, "שלגיה ושבעת הגמדים", בטכניקולור. לאחר מכן יצא לאקרנים "חלף עם הרוח" ב-1939, הסרט העלילתי הראשון באורך מלא שצולם כולו בטכניקולור. השימוש בצבע בסרטים הוסיף רובד חדש של משיכה ויזואלית ותרם לחוויה הקולנועית הכוללת.
עלייתה של הוליווד ומערכת האולפנים
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הפכה הוליווד למוקד תעשיית הקולנוע, כאשר אולפנים גדולים כמו יוניברסל, האחים וורנר ומטרו גולדווין מאייר הפיקו מאות סרטים מדי שנה. עידן זה הוליד גם את מערכת האולפנים, שבה האולפנים שלטו בכל היבט של הפקת סרטים, מכתיבת תסריטים ועד להפצה. מערכת האולפנים אפשרה להפיק סרטים בקצב מהיר ותקננה את תהליך יצירת הסרטים. עם זאת, זה גם הביא לחוסר חופש יצירתי עבור יוצרי סרטים ושחקנים, אשר לעתים קרובות היו כבולים על ידי חוזים מרובי תמונות עם האולפנים.
תור הזהב של הקולנוע
שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 מכונות לעתים קרובות תור הזהב של הוליווד. במהלך תקופה זו, סרטים איקוניים רבים הופקו וכמה מהיוצרים המשמעותיים ביותר הופיעו. אלפרד היצ'קוק, אורסון ולס ובילי ויילדר היו בין הבמאים הבולטים של תקופה זו, והם הביאו רמה חדשה של תחכום וסיפור סיפורים לסרטים. כוכבים כמו מרילין מונרו, אודרי הפבורן ומרלון ברנדו הפכו לשמות מוכרים בכל בית, וסרטיהם עדיין מהוללים ונלמדים עד היום.
המהפכה הטכנולוגית
בשנות השבעים עברה תעשיית הקולנוע מהפכה טכנולוגית עם כניסתו של דימוי ממוחשב (CGI). זה פתח עולם חדש של אפשרויות ליוצרי סרטים, שיכלו כעת ליצור ולתפעל סביבות ודמויות חדשות לגמרי בתוך הסרטים שלהם. בשנות ה-80 יצאו לאקרנים כמה מהסרטים המשפיעים ביותר בכל הזמנים, כולל "מלחמת הכוכבים", "בחזרה לעתיד" ו"אי.טי. החוץ-ארצי", שכולם השתמשו באפקטים פורצי דרך של CGI.
העידן הדיגיטלי ושירותי הסטרימינג
המאה ה-21 הביאה לעידן חדש של צריכת סרטים עם עליית הטכנולוגיה הדיגיטלית
